זהירות, יש כאן מאמר פרובוקטיבי, אשר עלול לעורר מחשבות, וכולל התייחסות מפורשת לשחיטת בעלי חיים. מטרת המאמר היא לעורר דיון,

הם אומרים שצדקה תציל ממוות, זה נכון. לא מתים באוהלה של תורה. את האמת הם מבקשים. את האמת? המוות מציל

זהירות, רשומה לא קלה ועם פוטנציאל פרובוקטיבי. לפני כמה ימים הוחלט לסגור את התיק בפרשת דריסתו של גל בק, יש

בצילום – פער הדורות. נתחיל מהסוף, אני רואה את התאור או התואר – חוצפן, כמחמאה גדולה וממש לא כמילת גנאי.

ראיתי רחוב קטן מתעורר מסרב בתחילה, רק קצת נמתח קלות. לרגע, הופך לדו מסלולי רק לרגע וחוזר מסיר קורים פוקח תריסים

מטבע הלשון הזה – by the way, כוונתו הידועה והמוכרת היא כבדרך אגב, או אגב אורחא, למהדרין בארמית. לי יש

יצא לי לדבר, בזמן האחרון, עם כמה אנשים ובכמה הקשרים על סליחה. ללא קשר ישיר ליום הכיפורים הבא עלינו במלוא

37 צעדים, זה אורכו של המעבר, אורכה של הדרך המובילה לשינוי שאין ממנו חזור. פעם, בצבא, ספרתי 4 ק"מ. 67

חברה שאלה אותי על מה זה חופש. מה שגרם לי לחשוב קצת ולשאול את עצמי שתי שאלות: ממה מורכב חופש?

פעם המשפט הזה היה מעורר בי תחושות שונות של ציפייה ובאסה. במיוחד בתקופת הצבא. היום אני מבין אותו אחרת. כמה

סתם: ללא כוונה, בעלמא, ללא סיבה מיוחדת, לא ברור, לא מוגדר, ארעי ועוד. אני לא מצליח להבין למה אנשים משתמשים במילה הזו כל כל הרבה.

ספורטאית צעירה, שפעם עבדתי איתה, פחדה להתחרות באליפות הארץ. כמבוגר האחראי, הייתי בדילמה – לעשות את הדבר הנכון ולעודד אותה

איך שאנחנו אוהבים אותו. השורה התחתונה היא שקובעת. נכון?! מבחן התוצאה הוא נכון וחשוב במקרים בהם יש או נותרה רק

הדרך שלי מובילה מעצמי אל עצמי. מהזהות שלי אל המטרה המשמעותית שלי, הנגזרת של הזהות שלי. לא באמת יש אפשרות

הקשבה, על שלל רבדיה, קשורה לגישה הבסיסית שלי, שלנו לחיים. ככתוב, אני מקשיב לעצמי, דרך הטריגרים החיצוניים, או מקשיב לטריגרים

התנועה הראשונה של ההקשבה מדברת על למי אני מקשיב, התנועה השניה מתחילה לדבר על מטרת ההקשבה ואיכותה. כמו לדברים רבים

חלק גדול, נורא גדול, מהמשפטים שאדם אומר על עצמו מתחילים במילים "אני לא יכול", "וודאי אכשל" (בדרך כלל אומרים משהו

חוסן מנטלי מאפשר להפעיל את החוסן הפיזי, ואין צורך להגדיר מעבר לכך משום  שלכולנו ברורה הנחיצות. הנושא חשוב לי ומרתק

החלטתי לכתוב באופן ברור כמה מחשבות על טאיג'י צ'ואן ותנועה – מדריך מעשי לתלמיד ומורה. כתבתי פרקים קצרים למדי על

כרואה חשבון ויועץ ניהולי וארגוני אני מלווה ארגונים שונים בבניית תקציבים ותוכניות עבודה. מהנסיון הנצבר שלי, יחד עם ידע ממקורות

לפני כמה שנים שאלתי מורה שלי – כמה זמן לוקח בשביל ללמוד סבלנות? אני עדיין מחכה לתשובה. "סבלנות היא השעור

יש מילים שהן לא יותר מטיק דיבורי. שימו לב כמה פעמים אתם ואחרים מדברים ומשתמשים במילים – בעצם ולמעשה. מילים

יש משחקים שצריכים להגיע עם אזהרות מתאימות. נחרצות היא מסר חד, זאת אנחנו כבר יודעים. אנחנו גם יודעים שמסר הוא

רובינו גדלנו על האימרה – אין משיחין בשעת הסעודה, פן יקדים קנה לושט. זו אחת מאותן אמירות שהגיע הזמן לזרוק

התייעץ איתי חבר לגבי תהליך משא ומתן שהוא מעורב בו. השאלה העיקרית הייתה איך להגיע לעמדת כוח. התבוננתי על כך

היום שאלו אותי אם אני פרימיטיבי. בשביל לענות, עשיתי ספירת מלאי. רואה חשבון, מה לעשות. פרימיטיבי – מגיע מהמילה ראשוני.

אדם הולך באחו ירוק ורגוע. מבטו בוהה. תנועה קלה בדשא, כנראה נחש – צריך להיזהר. כך המוח שלנו עובד מִקַּדְמַת

אתם יודעים למה זבוב לא נוחת על מים? אחד הדברים שלמדתי מהתבוננותי באנשים במצבים שונים: משפחה, דיונים שונים, מילואים, אמנות

סיפור בדואי מספר על נווד שתעה במדבר, ללא מים – אחרת לא היה סיפור. כשמצא סוף סוף אוהל ליד נווה