יש מספר דרכים לעזור לאחר לבנות ולחזק את תחושת הוודאות שלו, ודרך מילוי הצורך הזה – להפחית את הפחד.
להבנתי, הדרך החשובה שבהן היא דרך השקיפות.
שקיפות, להגדתי, היא מתן אפשרות לראות את המנגנון הפועל.
איך מתחילה מחאה?
רק מחוסר שקיפות, מחוסר יכולת להבין איך ולמה.
שקיפות היא האפשרות לראות את המנגנון של האחר, בעוד שבהירות היא האפשרות לראות גם את המנגנון שלי וגם לאן אני רוצה להגיע.
בהירות מאפשרת לראות את הדרך – לצְפות קדימה ולהבין שיהיו קשיים.
הצְפייה וההבנה מאפשרים ללכת בשלווה.
צפייה אינה ציפייה למרות האותיות המשותפות.
צפייה היא התבוננות בהירה.
ציפייה היא התבוננת עכורה, המלוכלכת בהנחות בסיס.
וזה גם הסיפור של הממשלה, הממשלות, שלנו – לא שקיפות ולא בהירות.
לא מבין לאיפה אנחנו הולכים וגם לא איך נגיע לשם.
בְּהִירוּת מְאַפְשֶׁרֶת,
לִרְאוֹת אֶת מְלוֹא הַצְּבָעִים
הַמִּשְׁתַּקְּפִים בִּכְנָפִי הַאֵם
וְהַזַּחַל,
לִקְרוֹא הַצָּפוּן,
הָאָרוּג בַּמֶּשִׁי.
טָעוּת הִיא לַחֲשׁוֹב
שֶׁיָּשָׁן הַפַּרְפַּר.
עֵר הוּא וּמַקְשִׁיב,
רוֹאֶה,
יוֹדֵעַ
הַכִּוּוּן לְשַׁם.
הַבּוֹחֵר שֶׁלֹּא בִּבְהִירוּת
פּוֹנֶה וְטוֹעֶה וְסוֹטֶה
וּמַאֲרִיךְ אֶת הַדֶּרֶךְ.
הַתְּחוּשָׁה הַקָּשָׁה,
בַּנְּקֻדָּה הַהִיא שֶׁבְּבֶטֶן
הִיא הַפַּעַר
הַנִּפְעָר,
הַהֶבְדֵּל בֵּין הַדְּרָכִים.
הַהִיא שֶׁיּוֹדֵעַ הַפַּרְפַּר
וְהַהִיא שֶׁיּוֹדֵעַ הוּא שֶׁלֹּא
לוֹ.
