היחס שלנו, כחברה, לשקר הוא יחס מורכב. מצד אחד מלמדים אותנו להמנע מלשקר, דרך שלל חוקים וטאבויים חברתיים, ומצד שני יש הערכה לשקר וגם לשקרנים.
גם בטבע יש שקרים, חיות וצמחים משקרים ומתחפשים לאחרים בשביל להפחיד, להפיץ את הגנים או לצוד. לשקר יש מטרה חשובה – הישרדות.
בתחבולה תעשה לך מלחמה, כך כתוב, ואכן תחבולה היא אחד מעקרונות המלחמה. אחלה שקר.
משום מה אנשים מעריכים גם כאלו שמעלימים מס, פעולה שהיא שקר ברור.
די מצחיק אותי, או מעציב, שאנשים שמחזיקים מעצמם דוברי אמת, מעלימים מס. מעניין איך הם מתרצים זאת?
אני מניח שהם יגידו – הישרדות…
והצורך בהישרדות תמיד נובע מפחד. אחרת אנו דנים על צרכים אחרים.
המקור לבעיית האמינות היא תחושת הפחד שמכריחה אותנו לשקר ולהסוות את המעשה.
זו הסיבה שהיה צריך להדיח את תת האלופים תמיר ופארס, הם הפכו להיות מונעים מפחד. וזו הסיבה שמדיחים לוחמים ביחידות מסוימות על בעיית אמינות.
יש כאן, בעיני, שתי משמעויות נגזרות:
1. הברורה – זו בעיה להעסיק אדם המונע מפחד, במיוחד בתפקידים מסוימים.
2. האחרת – ארגון שלא נותן אפשרות לטעות, הוא ארגון שמונע מפחד ויוצר בעיה לעובדיו, או למגוייסיו.
יש כאן מסר כפול מצד הארגונים השונים: הארגון מונע פחד, אך לא מוכן לקבל שאנשיו יהיו גם.
