הייתי בהרצאה של פסיכולוגית מהעירייה, היא דיברה על פחד, בעיקר של ילדים.
אני מעוניין להתייחס לשלוש נקודות שעלו בהרצאה/שיחה הזו.
פחד מציאותי
במצגת של הפסיכולוגית, יש להניח כי הרקע השחור לשקופיות נבחר הותאם במיוחד לנושא, היה משפט מוזר ואני מצטט מהזכרון – … ככל שהילדים מתבגרים כך הפחדים שלהם הופכים להיות יותר מציאותיים.
האומנם?
האומנם פחד יכול להיות מציאותי?
התשובה היא בוודאי שכן, כשדוב קוטב רעב מסתער עלי – זה ממש מפחיד, כשיורים בסביבה, או מתפוצצים אנשים – זה גם מאוד מפחיד. רק כמה מהדברים כאלו ודומיהם מתרחשים ביום יום שלנו?
רוב רובם של הפחדים מושתתים על שתי הנחות בסיס: האחת שמשהו יקרה והשניה שאנחנו או אחר יקר לנו נפגע.
איך אפשר להגיד – "פחד מציאותי" כשפחד הוא ציפיה למשהו?
הציפיה או הנחת הבסיס אינה המציאות. יכול להיות שהיא תתגשם ותהיה למציאות ויכול להיות שלא. אני לא יודע! גם לא זה הפוחד!
אני ממש לא בטוח שהתגובות אותן מפעיל הפחד – קפא, ברח או הילחם Freeze, flight or fight אכן רלוונטיות לכל מיני מקרים שכיחים בחיים. אני אפילו בטוח שלא.
התגברות על פחד
אחת האמהות שאלה אם יש דרך לעזור לבנה להתגבר על פחד מכלבים.
שאלתי אותה איך הייתה בתור ילדה, "גם אני פחדתי מכלבים" ענתה.
התעניינתי איך התגברה על הפחד והיא אמרה שפשוט הוא נעלם עם הזמן.
מעניין אותי למה האמא צריכה לעזור לבן להתגבר, עכשיו, על הפחד, כאשר היא יודעת שהוא יכול לעבור לבד תוך פרק זמן מסויים.
אולי דווקא לאמא מפריע הפחד?
למה אנחנו כהורים רוצים לפתור לילדים את הבעיות שלנו בגילם?
בכלל, לא תמיד יש צורך לפתור פחד, או משהו אחר, לפעמים כדאי לטפל ברגש מהמעלה השניה קודם.
פעמים רבות הרגש הזה נמצא אצל המבוגרים.
התועלת שפחד
הפחד מועיל, כך היא טענה, מחדד אותנו ושומר עלינו.
האומנם?
משה פלדנקרייז נותן דוגמה לעמידה או הליכה על משטח בגודל מסוים על הקרקע – שם תחושתנו טובה ואנחנו עושים זאת בקלות. לעומת הליכה על אותו גודל של משטח, רק הפעם תלוי בגובה רב ולמטה להבות אש וצוקים משוננים – ההנחה שנפול היא זו שתפיל אותנו. הפחד עצמו יתגשם.
"אשר יגורתי יבוא לי" אמר איוב.
חשבתי להרחיק לכת ולתת שתי מסקנות והחלטתי שלא. במקום, אני רק רוצה להסב את תשומת הלב למחיר שאנחנו משלמים ולעיתים גם גובים בגלל הפחד.
אתם יודעים למה זבוב לא נוחת על מים?
