37 צעדים, זה אורכו של המעבר, אורכה של הדרך המובילה לשינוי שאין ממנו חזור.
פעם, בצבא, ספרתי 4 ק"מ. 67 צעדים לכל מאה מטר, 670 צעדים לקילומטר, 2,680 צעדים לכל הדרך הזו. כמעט שעה של הליכה מבצעית.
37 הצעדים קשים יותר, המעבר הזה משמעותי יותר – סופו הוא שינוי משמעותי ובלתי הפיך של החיים שלי.
ההליכה בצבא, כמו הליכות אחרות, הייתה הליכה קדימה. צעידה של חברים, כולם יחד לאותה מטרה.
הפעם, למרות המלווים אותי, אני הולך לבד ויותר משאני הולך קדימה, אני הולך פנימה, אל עצמי.
נשארו 35 צעדים.
אני נראה בטוח ושני המלווים מחייכים. אני לא.
במפגש בסוף המעבר תתחיל מערכת יחסים שתשנה את חיי ואני עדיין לא בטוח שאני מוכן.
נשימה.
לפני שישה חודשים, לאחר שלושה הפסדים משמעותיים, קרע במיניסקוס ותסכול אין סופי, דיברתי עם אחד היועצים שעבד איתי בפרויקט ושיתפתי אותו בתחושות שלי.
להפתעתי, הוא שלף מהתיק שלו ספר, שנראה קצת מרופט. ספר שנכתב, או תורגם – לא בדיוק הבנתי – על ידי המורה שלו. "קח, תקרא ותחזיר לי. אם זה יעניין אותך, דבר עם המורה שלי".
אז דיברתי עם המורה. נעזוב שמות והיסטוריה, הוא מלמד חכמה עתיקה בפורמט עכשווי. למרות גילו המאוד מבוגר הוא עוסק באופן אינטנסיבי באמנות לחימה ואולי בגלל גילו – הוא סולד משלל קיצורי דרך מודרניים תודעתיים שאמורים להוביל לעושר.
נשארו 33 צעדים.
אדלג על תהליך הלימוד ואספר לכם על מה אני עושה ב 31 הצעדים הנותרים.
כל צעד אי זוגי הוא צעד פנימה, לנקודה של השקט.
כל צעד זוגי הוא לבישה של עוד חלק מהדמות שאני צריך להיות עוד 29 צעדים.
הדמות הזו מורכבת מחלק מהתכונות שלי, תכונות הנמצאות בנקודה של השקט.
עוד 21 צעדים אהיה בנקודה של השקט והבהירות ובתוך הדמות שהיא אני ובה אתפקד הכי טוב בסוף המעבר.
נשימה.
אני שומע את עצמי מדבר אלי במילים של המורה, מילים שמוחקות את הפחד מהשיחה הקודמת שלי עם עצמי.
מילים ממקדות בתפקוד שלי במערכת היחסים שתשנה אותי עוד 9 צעדים.
בחמישה הצעדים האחרונים אני רק עם עצמי. המלווים במקום אחר, הקהל במקום שלו.
שקט,
בהירות,
חיבור דרך המתנה אל האחר,
מערכת היחסים תתחיל מיד.
המגע באחר, דרך עצמי, מלמד אותי משהו על עצמי ומשנה אותי לתמיד.
למדתי להשקיע בהפסד כחלק מהדרך שלי, למדתי לשנות את עצמי בהתאם לבחירה שלי.
עוד 37 צעדים, עוד מעבר, עוד מערכת יחסים ועוד שינוי.
—-
לקבלת עדכונים ורשומות חדשות:
אחד הפוסטים המרגשים שכתבת אם לא ה…
תודה זמיר
אחד הפוסטים המרגשים שכתבת אם לא ה…