תנועה של התנועה
כיוון שדי ברור שתנועה עוסקת בהתקדמות, נראה לי נכון להתקדם גם ביכולת התנועה עצמה. יש כמה דרכים לעשות זאת, שתיים עקריות הן: ללמוד תנועות חדשות או ללמוד דרכים חדשות לעשות תנועות מוכרות.
אני בעד ללמוד תנועות חדשות, אני עוד יותר בעד ללמוד דרכים חדשות לעשות תנועות מוכרות – או כאילו מוכרות.
אם כבר תנועות חדשות, כדאי שתהינה מאזורי תנועה שונים מאלו המוכרים לנו. המבוגרים שבינינו מוזמנים למשחקי התנועה של הילדים, כולל שלל מכשירי התנועה על הגלגלים.
איך נמצא דרכים חדשות לתנועות מוכרות? אני ממליץ על לשגות. כן, לעשות שגיאות. במתכוון.
הליכה, למשל. רובנו הולכים, נכון? רובנו גם הולכים לא נכון. איך אני יודע, משום שאחרי התרגיל הבא ההליכה תהיה הרבה יותר נוחה וחופשית.
ראשית יש צורך להתבונן בהליכה, כל אחד בהליכה שלו. לא של האחר.
ועכשיו:
- לכו כמו צ'רלי צ'פלין – בהונות החוצה, קדימה ואחורה
- לכו בבהונות פנימה, קדימה ואחורה
- על הצד החיצוני של כף הרגל, קדימה ואחורה
- על הצד הפנימי, קדימה ואחורה
- על העקבים ואח"כ על האצבעות, קדימה ואחורה
- צליעה על רגל ימין וצליעה על רגל שמאל, ממש כאילו יש גבס על הברך
- עוד שלל טעויות בהליכה
- להרפות ופשוט ללכת
איך ההרגשה?
עכשיו ניתן להשית את העקרון של לימוד דרך הטעויות על שלל תנועות אחרות.
רק להדגיש את העקרון: לא בוחרים בטעות אחת, בוחרים בשלל טעויות ועדיף להגיע לנקודת הקיצון של הטעות ואח"כ להרפות ופשוט לעשות.
תנועות החיבור
באמנויות לחימה, במיוחד בסדרות התנועה או הקאטות למיניהן, מקובל להתייחס לתנועות מסוימות כאפליקציה או טכניקה הניתנת ליישום קרבי, כמו אגרוף, בעיטה או הטלה וכד' – לצורך העניין אקרא להן תנועות גדולות, ולתנועות אחרות כתנועות חיבור בין האפליקציות. הסוג השני הן בדרך כלל תנועות מינוריות יחסית.
אני טוען שאיכות סדרת התנועות נובעת מתנועות החיבור המינוריות ולאו דווקא מהתנועות הגדולות.
מאוד מעניין לעבוד על החיבורים, לפתח אותם ולתת להם משמעויות נוספות, כך גם התנועות הגדולות מקבלות משמעויות שונות לחלוטין. זה ה setup שמשנה את המערכת.
אפשר לחבר עם עקרון התנועה של התנועה. יוצא יופי.
super size me
אני מאוד אוהב להגדיל את התנועות של הסדרות שאני עושה (אגב, מספיק עם המילה מבצע. צבאית מידי. בצבא לא הולכים, אלא מבצעים הליכה, וכד') ולהגיע לנקודת הקיצון של התנועה ולשהות שם לרגע, כמעט כמו תנוחת יוגה.
אפשר להגיע לקיצון בכל נגזרת של תנועה ולא רק בתנועות שקראתי להן הגדולות. הרעיון הוא לגדול בכל רגע עוד קצת, להמתח עוד טיפה ולא להיות באמת סטטי.
אני מבטיח תחושה שחרור מאוד חזקה בסיום סדרה שכזו.
תנועות נורא קטנות ומשחררות
בהשראת פלדנקרייז.
נסו לסובב את הכתף הימנית סיבוב שגודלו בקושי מילימטר, נורא קטן. לאחר כמה סיבובים שכאלו התנועה מסתנכרנת עם הנשימה, ועדיין היא ממש קטנה. לאחר כמה דקות הרפו מהתנועה ונסו לחוש את הכתף הימנית והשוו לכתף השמאלית.
זרימה.
תנוחה
התנוחה היא חלק מהתנועה, למעשה היא נגזרת שלה.
לא חשוב איך מגדירים תנוחה נכונה, מה שחשוב הוא שאם מצלמים את התנועה בוידאו, אפשר לעצור את הסרט בכל נקודה שנרצה והתנוחה תמיד תהיה נכונה.
נניח שבטאי צ'י לא נשענים אחורה בכל מקרה, אלא שומרים על גב זקוף, אז בכל שבריר שניה שמקפיאים את התמונה הגב זקוף. ללא יוצא מהכלל.
היוצא מן הכלל הזה הוא תרגול תוך כדי בחירה בטעויות.
הפוך
בספר הדאו, שתרגמו דן דאור ויואב אריאלי, כתוב:
"הרוצה לכווץ חייב למתוח תחילה
הרוצה להחליש חייב לחזק תחילה
הרוצה להרוס חייב לקומם תחילה"
איך מתרגמים זאת לאימון תנועה?
כל אחד יכול לקחת את העקרון לכיוונים שלו, רק שימו לב בבקשה לצורך להדגיש את הכיוון ההפוך לזה אותו אנו רוצים לפתח.
זרימה
ארל מוטנגיו ז"ל, מורה ענק לטאי צ'י ובכלל, דיבר על Sung – על תנועה משוחררת. ההגדרה שלו למונח הסיני הזה הייתה לזוז מבלי להרגיש שזזים. יש גם זרם בפסיכולוגיה המדבר על זרימה.
נדמה לי שזו המטרה האמיתית באימון תנועה – הזרימה.
הזרימה הזו יכולה להיות מושגת בכמה דרכים. הדרך העקרית שאני מציע היא דרך זיקוק התנועה – הורדת תנועות וגינוני תנועה מיותרים, לזה אפשר להגיע דרך העקרונות שלעיל.
התמונה הרחבה
כיוון שאני מגיע מכמה עולמות תוכן ומשלב אותם באופן יום יומי, אני יודע שעקרונות התנועה האלו נכונים וישימים לעוד תחומים בחיים האישיים והעסקיים של כל אחד מאיתנו.
כל שצריך זה להחליף את המילה תנועה בלמשל – תהליך עסקי, או תחביב.
