משמעות

בחודשים האחרונים יצא לי לדון עם כמה אנשים על שינויים שונים בחיים. מתזונה ועד קבלה עצמית דרך קריירה והורות.

to make a short story even shorter, רוב בני שיחי ניסו לגייס את כוח הרצון, את המשמעת העצמית לצורך השינוי, ואכן רוב השינויים של רובם היו קצרי טווח בלבד.
נדמה לי שאני מבין למה.
הם לא חיפשו במקום הנכון. במקום לבקש משמעת היו צריכים לבקש משמעות.

משמעות היא מילה מעניינת, המכילה גם את מהות הדבר ותכליתו וגם את הפרשנות המשתמעת מאותו דבר. אני כותב כרגע רק על המהות והתכלית.

נראה לי נכון להגדיר משמעות כ'כיוון שלי בדרך אל עצמי'. ובאופן מעשי, להגדיר מטרה או סט של מטרות שהגשמתן תהיה בקנה אחד עם הזהות העצמית שלי.
לדוגמה, אם הזהות העצמית שלי, בתחום מסוים, היא של נחישות בלתי מתפשרת – יהיה נכון להגדיר מטרות יחסית קשות שהדרך אליהן דורשת נחישות והגשמתן מחזקת את הזהות העצמית.
לעומת זאת, אם אני רואה את עצמי כאדם רך – כדאי שהמטרות תהיינה בהתאם. אין כאן טוב או לא, יש בניה של דרך נכונה של האדם אל עצמו.

בנושאי תזונה, למשל, המשקל לא צריך להיות המדד המוביל, משום שאין לו משמעות. אולי מישנית. לא מעט מהמרזים מספרים על זהות של אדם שמן בגוף של אדם רזה, סגירת הפער הייתה בפן הגופני – השמָנה.
צריך אפשר לבחור מדדים אחרים, בעלי משמעות אמיתית, לפי הזהות של כל אדם. למשל, אדם תחרותי וחובב אתגרים יכול לבחור להתחרות בעצמו או באחרים, האימונים והתחרות ישפיעו על המשקל. נדמה לי.
אותו עקרון נכון גם ללימודים בית ספר, לנגינה, לעיסוק באמנות בכלל וכמובן גם לאימון בספורט.

לעיתים, אני שומע ששואלים "איך יש לך את המשמעת העצמית ל…?" זו שאלה הממוענת, בד"כ, לאלו המתאמנים באופן סדיר לאורך שנים בתחום כלשהו. התשובה, הכמעט, קבועה היא: אני פשוט אוהב/ת את זה.
כשאוהבים משהו לא צריך משמעת עצמית.

יש גם השלכה על האחר – חינוך.

כשרוצים להקנות לאחר הרגלים, במיוחד אלו הקשורים במשמעת עצמית, קוראים לזה חינוך. הטענה היא שחשוב לפתח את המשמעת העצמית, משום שלפעמים חייבים לעשות מה שאחרים אומרים, כמו שהם רוצים.
זו בדיוק ההגדרה של אילוף.

חינוך הוא הקניית יכולת בחירה, בכל צומת החלטה, באופן שמקרב אותי אל עצמי. חינוך הוא חיזוק וקירוב ומתן האפשרות למצוא משמעות וללכת אליה.

מכאן גם מגיע הבילבול בהגדרת המילה עצלנות.
בדרך כלל קוראים עצלן למי שלא עושה את מה שאחר מבקש ממנו, בעוד שמעט פעמים אדם לא עושה את מה שיש לו משמעות אמיתית לגביו.
יש כמובן מיקרים בהם אדם לא עושה דברים מתוך בטלנות או דחיינות, אך אני לא עוסק בהם כאן.

"לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם" כך נכתב בספר משלי. כן, להיות חלק מהעדר, חלק לא חושב זה מה ששלמה המלך החשיב כחכם.
ועליו אמרו שהוא נורא חכם…

נעמי שמר וחווה אלברשטיין הגיבו על כך:

כל אחד זכאי ואולי חייב לבחור את המשמעות שלו ולתת גם לאחר לבחור. זה חלק חשוב בחופש.