עדי אשר – מספר בכתיבה ובצילום
  • בלוג
    • חוסן מנטלי
    • תקשורת בין אישית
    • מפגשים
    • ניהול
    • שינויים בחיים
    • קבלת החלטות
    • מורים
    • תנועה נכונה
    • שירים מקוריים
  • אודות
    • עדי אשר
    • צילום – איילת ניר
  • הספר
    • השער האחורי
  • עמוד בית
  • בלוג
    • חוסן מנטלי
    • תקשורת בין אישית
    • מפגשים
    • ניהול
    • שינויים בחיים
    • קבלת החלטות
    • מורים
    • תנועה נכונה
    • שירים מקוריים
  • אודות
    • עדי אשר
    • צילום – איילת ניר
  • הספר
    • השער האחורי
  • עמוד בית
ראשי » בלוג » הקשבה, קצת אחרת

הקשבה, קצת אחרת

1 בספטמבר 2012 20:01 תגובה אחת עדי
אני מניח שלרובינו ידועה וברורה החשיבות של ההקשבה.
אני יודע גם שחלק מהקוראים של הבלוג, למדו הקשבה בקורסי גישור ואימון או קורסי ניהול והורות מסוגים שונים, והמונחים שאלות פתוחות ושיקוף הפכו כבר לשגורים למדי. יש לי הרבה מה לומר על הקשבה, ומעניין אותי כעת להדגיש רק נקודה משמעותית אחת. אתחיל בהנחת בסיס – להקשבה יש רק מטרה אחת.
מטרת ההקשבה של אדם היא להעביר, יותר מאוחר, מסר לאחר.
המסר הזה עובר בדרך הנקראת – דיאלוג.ביוונית, דיא=דרך, לוגוס=מחשבה, מילה, ידע. דיאלוג הוא דרך העברת המחשבות.

ההקשבה היא כלי ראשון לפריצת או סלילת הדרך הזו.

לעיתים, למרות שלל טכניקות ההקשבה, הדרך עדיין חסומה.
אם אין מערכת יחסים אמיתית, אפשר להשאירה חסומה. אך כדאי לפרוץ את החסימה, כאשר רוצים שמערכת היחסים תמשיך. ללא הדיאלוג, זה לא יקרה.

פרובוקציה היא הטכניקה לפריצת הדרך.

הסברתי את המושג ברשומה – חוצפה, לא מה שחשבתם.

להפעלת הפרובוקציה נדרשת העזה.
הֶעָזָה, במקרה זה, פרושה להניח על השולחן קלפים שעדיין אינם חשופים.

את הקלפים שם על השולחן זה שיכול להקשיב לעצמו, ולהבין את משמעות הדהודים הפנימיים שנוצרים מהמפגש עם האחר.

ההקשבה לעצמי יכולה להעלות אצלי את הנושא אותו יש לחשוף.
החשיפה היא דרך הנחה ושאלה פרובוקטיבית, כמו:
"למרות כול מה שעשיתי אתה מסתייג ממני, מה באמת הבעיה שלך איתי?"
"לתחושתי אתה מרגיש לא נעים בסיטואציה הנוכחית, מה אתה בוחר לעשות בנידון?"
"אתה אומר שהדוח לא בסדר, ואני חושב שמה שיושב מתחת לאמירה שלך זה חוסר אמון בי, איך נמשיך לעבוד כך?"

נדרשת העזה משום שיש כאן סיכון מסוים, יכול להיות שאני טועה.
זה לא משנה, במקרה המעניין פחות, התשובה תהיה שאני לא בכיוון – אז אוכל לשאול מה כן הכיוון.
במקרה המעניין יותר, נפתחת דלת לשיחה אמיתית.

בכול מקרה – קודם אני מקשיב לעצמי.

עקרון הפרובוקציה נכון לעוד סוג של דיאלוג – קרב.
ההבדל בין קרב לשיחה הוא חדות המסר ומיידיוּת המשוב.

כאשר שתי כוסות נפגשות, הן יוצרות צליל. האוזן השומעת יכולה להבחין באיכות החומר ממנו מורכבות הכוסות ומאיכות הַמַּפְגִּישִׁים על-פי איכות הצליל.
העין יכולה להבחין בטריות הפרח ובאיכות המזמרה לפי איכות החתך – תוצאת המפגש.
איך מודדים את איכות המפגש בין אב לילדו, בין מנהל לעובדו ובין כותב לקוראו – הצליל?
מהו הגורם החיצוני המודד – האוזן?
שיתוף
  • Facebook
  • LinkedIn
  • Google
פורסם ב: הבלוג, הקשבה, תקשורת בין אישית
« הקודם
הבא »

אודות עדי


להציג את כל הפוסטים של עדי

תגובה אחת

  1. שאלת שלילה 7 בספטמבר 2013 בשעה 11:59 הגב

    […] העברת המילים או המחשבות נקראת דיאלוג. כידוע, אפשר גם להעביר כוונה ללא מילים ואחת הדרכים […]

השארת תגובה

ביטול

פוסטים אחרונים
  • למה הדת היהודית אינה רלוונטית כיום
  • צדקה תציל ממוות
  • על עונש ונקמה
  • חוצפה, לא מה שחשבתם וקצת על צילום ברחוב
  • רחוב מתעורר
עמודים
  • home page
  • אודות
  • בלוג
    • צילום רחוב
  • דף הבית – ישן
  • הספר
    • השער האחורי
  • הרצאות
    • הכל בכוונה – על ניהול במסגרת הזמן
    • סוף מעשה בהקשבה תחילה
  • חוסן מנטלי – הקורס
    • חוסן מנטלי – איך לעזור לילדים להתגבר על קשיים?
  • יעוץ ארגוני
  • יעוץ למחלקות כספים
  • יעוץ עסקי – פיננסי
  • ניתוח מערכות
  • עדי אשר
  • עמוד בית
  • צילום – איילת ניר
  • קשר
  • תמונות – אלחנן יאיר
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות כלי נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסטהגדל טקסט
  • הקטן טקסטהקטן טקסט
  • גווני אפורגווני אפור
  • ניגודיות גבוההניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכהניגודיות הפוכה
  • רקע בהיררקע בהיר
  • הדגשת קישוריםהדגשת קישורים
  • פונט קריאפונט קריא
  • איפוס איפוס