כבר כתבתי על קצב העשייה ברשומה לפרום את פקעת המשי.כעת אזכיר שלושה מרכיבים עיקריים נוספים, ומתוכם אתמקד באחד.
בהירות
הבהירות מאפשרת את הידיעה הפנימית לאן אני רוצה ללכת, באופן מאוד ברור.
זה השלב הראשון בקיצור הדרך – קיצור משך השיטוט ללא כוונה.
יש לבהירות איכות נגזרת והיא היכול להראות לאחר מהו הכיוון, ולחבר רגש לרגש.
לסמוך
אם אתה רוצה להגיע מהר – לך לבד, אם אתה רוצה להגיע רחוק – לך ביחד. המקור אפריקאי, נדמה לי.
היכולת לחבר אנשים דרך הרגש מאפשרת לרתום עוד כוח בשביל להזיז את העגלה, צריך לדעת לא להפריע להם – כלומר, לזוז קצת הצידה.
להשקיע בהפסד
מושג דאואיסטי מעניין שמשמעו – להיות מוכן להפסיד את הדרך היחידה שאני חושב שהיא נכונה.
בדרך כלל, ויתור על אפשרות אחת, פותח כמה אחרות – לפחות אחת מהן תהיה טובה יותר מזו שכרגע בחרתי להפסיד אותה.
אחת הדרכים שאנו מפעילים, לעיתים תכופות מידי, היא הפעלת לחץ. בחלק מהזמן אנו לוחצים על אנשים אחרים ורוב הזמן אנו לוחצים על עצמינו.
הלחץ הזה נראה באופן בו אנו עושים את אותו הדבר רק בווליום ותדירות גבוהים יותר, ביותר כוח ובהרבה פחות אלגנטיות.
זו הנקודה בה הכי קשה להשקיע בהפסד, הנקודה בה הכי קשה לוותר על ההשקעה הגדולה שכרגע השקענו.
זו הנקודה בה צריך לשנות משהו, לא את הכוונה, אלא את הדרך – כלים, שיטת עבודה ומדדים.
הוויתור הגדול הזה קשה לא רק בגלל ויתורים טכניים, אלא בעיקר בגלל הצורך בהכרה כי ההחלטות שעשינו עד עכשיו לא מספיק טובות בשביל להמשיך הלאה – וזו פגיעה ישירה בזהות העצמית שלי.
לצורך התובנה הזו, אני מציע להחליט מה יותר חשוב לזהות העצמית שלי – הדרך בה הלכתי עד עכשיו, או הדרך בה אלך מעכשיו.
השילוב של שלושת המרכיבים יוצר, לדעתי, מילה מעניינת – הרפיה.
כבר השתמשתי בה ברשומה על חופש, ואני מביא את ההגדרה משם לכאן.
המילון אומר: מנוחה, תפיסת שלווה, רגיעה, נינוחות; מיתון, הרגעה; חישול, ריפוי, התחזקות.
קל להבין את השלווה והרגיעה, מה הקשר לחישול והתחזקות?
זה נכון לברזל, התברר לי שבתהליך ההקשיה, חיסום, יש שלב של הרפיה. וזה נכון גם לתהליך בו אנו אמורים להמשיך ללכת, בנחישות, לכיוון מטרה שחשובה לנו ועד כה היה קשה להגיע אליה.
תרפו, תפסידו ותגיעו יותר מהר לרווח האמיתי.
