עמדת נוחות

התייעץ איתי חבר לגבי תהליך משא ומתן שהוא מעורב בו.
השאלה העיקרית הייתה איך להגיע לעמדת כוח. התבוננתי על כך מנקודת ההשקפה של אמנות הלחימה שלי.
בדיאלוג הלחימתי, בשונה מהדיאלוג הלוחמני, היכולת שלי להעביר לאחר את מחשבותי קשור ליכולת להקשיב.
ההקשבה הפיזית נמצאת במקום בו מתח השרירים, הטונוס, הוא נמוך אך לא רופס.
מקום בו אני זקוף אך לא מתוח.
מקום בו נוח לי להיות בו ונוח לי לעבור ממנו. עניתי שכדאי להיות בעמדת נוחות במקום בעמדת כוח.י ש הבדל מהותי בין שתי העמדות הללו, בין שתי הגישות. עמדת הכוח אומרת – אני צריך להגיע למצב בו אני מכופף את הצד השני ומרוויח יותר ממנו.הרצון להגיע לעמדת כוח נובע מתחושה שאני לא מספיק חזק, זו תחושה שנובעת מתחושת חולשה, חוסר או פחד. תבחרו.

עמדת הנוחות אומרת – נוח לי כאן ובדרך בה אני הולך, רוצה להצטרף אלי?

מעמדת הכוח אסור להפסיד, זו הסיבה שרוצים להגיע לשם. ומה קורה כשמפסידים?
וכשמנצחים, מי מפסיד?

מעמדת הנוחות אין בעיה עם הניצחון וגם אם נופלים זה ממש בסדר.
האפשרות להרגיש דפוק אינה קיימת כשאני לא מתמקד בלגרום לאחר להפסיד.

איך מגיעים לעמדה בה בוחרים להיות?
בראש ובראשונה – מי אני ומהיכן אני מגיע.
אחר כך, מהי הכוונה האמיתית שלי.

בכל דיאלוג, ובעיקר באלו בהם האחר רוצה לנצח, יש הרבה עוצמה בנוחות.

הָרוּחַ, יַקִּירַי,
חֲזָקָה מֵהַפַּרְפָּר.
גַּם לַהִתְגַּלְּמוּת
אֵין הַשְׁפָּעָה
הֵיכָן תִּבְקַע.

פַּרְשָׁנוּת,
הֲבָנַת הָרוּחַ.
תְּגוּבָה
עוֹקֶבֶת,
מְכַוֶּנֶת
לְנוֹחוּת.