החדר הפנוי – מאפשר לנוח.
האתנחתא, ההפסקה – מאפשרים להמשיך.
השקט – מאפשר לחשוב לאן.
נושא החללים, הָאַין, הוא אחד הנושאים המרתקים למחשבה ויישום. עליהם ומתוכם נכתב ספר זה. חלל, לצורך העניין, הוא כל מה שנמצא בין החומרים ובין חלקיו השונים של החומר.
חומר, לעומת זאת, הוא כל דבר גַּשְׁמִי. חומר יכול להיות פשוט או מורכב. כלים ומכונות הינם חומרים פשוטים. לעומתם אדם, ארגון, או חברה הם חומרים מורכבים או אורגניים (משתנים וצומחים).
דחיסות מרכיבי החומר משפיעה על חוזקו, כך גם על יכולתו לנוע ועל גמישותו לשינויים. מנקודת מבט אחרת ניתן לומר כי מידות המרווחים או החללים משפיעות על החוזק, התנועה והגמישות. אלו הם מדדים המשפיעים על הגשמת המטרות לִשמן נוצר החומר.
למעשה, אופי וסוג הפעילות אותה יכול חומר לבצע (חומר מורכב או אורגני) או לקיים (חומר פשוט) מוגדרים על ידי הריק – המרווח; הזמן הקיים בין הפעולות; התרבות (המרווח בין אנשים החיים באותה חברה).
לפי תפישה זו – אפשר לחלק את החללים לשני סוגים: הראשון הוא חללים הקשורים לעובדה הפיזיקאלית שהחומר מורכב ברובו ממרווחים. הסוג השני הוא חללים הקשורים לשימושיות של החומר.
בהקדמה וגם בהמשך הספר מתוארים החללים הקשורים לשימושיות של החומר, באמצעות האַין ודרכו: מכוס ללא חלל שהיא רק משקולת, ועד לאדם ללא חלל להכיל דברי זולתו שנשאר בוּר או בודד או שניהם (קרי מיותר). התווך נתון לקורא.
אחת המשמעויות החשובות ביותר לחללים היא אפשור התנועה. תנועה מתאפשרת רק כשיש לאן לנוע, חלל, ללא קשר ליכולת לנוע. חללים בתוך מערכת – ארגון; חברה; אדם וכל מערכת מכנית – מאפשרים תנועה פנימית וזו מקבלת ביטוי חיצוני.
התנועה המשמעותית ביותר אותה עושה אדם היא להראות לעצמו או לאדם אחר להיכן הוא יכול להתקדם, לצמוח. זו תנועתו של המורה, מַרְאֶה-כיוון.
משמעות העזרה לאדם לצמוח – היא לאפשר (בנקיטה או בשחרור, בפעולה או בהימנעות) לאדם למצוא את החללים שבו ולגדול אליהם, אפילו אם הם חסומים. התנועה הפנימית לעבר החללים יוצרת תנועה חיצונית והגשמת מטרות.
זוהי ליבת ה–Coaching, ההוראה וההנחיה והאתגר הגדול ביותר של ה–Coach, המורה והמנחה ולכן נבחרו המושגים אִפְשׁוּר וּמְאַפְשֵׁר. מושגים המכוונים באופן ישיר למהות הזו.
מושג האפשור קיים באופן טבעי. אין הטבע מאיץ בפרטיו לסיים התפתחותם, אין גם פרט בטבע שמאיץ בפרט אחר להתפתח מהר יותר.
הדרך אינה מאיצה בהולך בה לסיים – היא מאפשרת לו ללכת בקצב שלו.
האם אינה מאיצה בעוּברה – היא מאפשרת לו לצאת בזמנו.
הפרפר האם אינה מאיצה בגולם לפרוש כנפיים – היא מאפשרת לו להיות כפקעת.
פקעת המשי היא משל נפלא לפוטנציאל; למה שיכול לצאת; לחידה. יחד עם זאת, הפקעת יכולה להיות משל למקום בו מתפתחים; לזמן ומשמעותו; ליכולת השליטה בקצב ההתפתחות; להבדל בין הקנקן למהותו.
טיפוח פקעת המשי האישית, זו שכולנו בורכנו בה, הוא טיפוח הסגולות הפנימיות – זו ההלכה. למעשה, אין טיפוח מלבד זה האישי, אין שינוי שאינו שינוי פנימי, אין אחריות מבלעדי זו העצמית.
לגדול לתוך עצמך, לא על חשבון הזולת, מותיר מרווח רב לגדילת האחר.
לכתוב מתוך חלל, רק את התמצית, מותיר מרווח רב לגדילת האחר.עוד מילים, על המילים.
ספרי מגיש לכם, הקוראים, שני סוגים של טקסטים: הטקסט הפנימי, ביותר ממובן אחד, הוא תמצית הדרך שלי – דרך האפשור, הדאו דה קואוצ'ינג; הטקסט החיצוני שוזר שלל תמונות מילוליות, מטרתן לשמש מעין ווים לתליית ההקשרים השונים של כל קוראת וקורא, ווים מחברים – בין הספר לעולמכם. התיאורים מבוססים על מצבים, בחירות והחלטות שלי ושל אחרים איתם עבדתי.
אני מקפיא התרחשות ובוחר מתוכה רק את המהותי בעיניי, לתיאור או לפתרון הבעיה. בחינת ההקשר נעשית בדילוג ודיאלוג עם הטקסט.
ניתן לגעת במהות מכל נקודה. כל חלק של הפאזל מכיל את הפאזל כולו.
אפשר להבין את הספר מהפנים אל החוץ – מהתמצית אל התמונות, או מהחוץ אל הפנים – מהתמונות אל התמצית. ממש כמו שתי הדרכים ללמוד ולהתפתח כאדם, אלו המאפשרות לחבר את הפנים אל החוץ או את החוץ אל הפנים.
האתנחתא, ההפסקה – מאפשרים להמשיך.
השקט – מאפשר לחשוב לאן.
נושא החללים, הָאַין, הוא אחד הנושאים המרתקים למחשבה ויישום. עליהם ומתוכם נכתב ספר זה. חלל, לצורך העניין, הוא כל מה שנמצא בין החומרים ובין חלקיו השונים של החומר.
חומר, לעומת זאת, הוא כל דבר גַּשְׁמִי. חומר יכול להיות פשוט או מורכב. כלים ומכונות הינם חומרים פשוטים. לעומתם אדם, ארגון, או חברה הם חומרים מורכבים או אורגניים (משתנים וצומחים).
דחיסות מרכיבי החומר משפיעה על חוזקו, כך גם על יכולתו לנוע ועל גמישותו לשינויים. מנקודת מבט אחרת ניתן לומר כי מידות המרווחים או החללים משפיעות על החוזק, התנועה והגמישות. אלו הם מדדים המשפיעים על הגשמת המטרות לִשמן נוצר החומר.
למעשה, אופי וסוג הפעילות אותה יכול חומר לבצע (חומר מורכב או אורגני) או לקיים (חומר פשוט) מוגדרים על ידי הריק – המרווח; הזמן הקיים בין הפעולות; התרבות (המרווח בין אנשים החיים באותה חברה).
לפי תפישה זו – אפשר לחלק את החללים לשני סוגים: הראשון הוא חללים הקשורים לעובדה הפיזיקאלית שהחומר מורכב ברובו ממרווחים. הסוג השני הוא חללים הקשורים לשימושיות של החומר.
בהקדמה וגם בהמשך הספר מתוארים החללים הקשורים לשימושיות של החומר, באמצעות האַין ודרכו: מכוס ללא חלל שהיא רק משקולת, ועד לאדם ללא חלל להכיל דברי זולתו שנשאר בוּר או בודד או שניהם (קרי מיותר). התווך נתון לקורא.
אחת המשמעויות החשובות ביותר לחללים היא אפשור התנועה. תנועה מתאפשרת רק כשיש לאן לנוע, חלל, ללא קשר ליכולת לנוע. חללים בתוך מערכת – ארגון; חברה; אדם וכל מערכת מכנית – מאפשרים תנועה פנימית וזו מקבלת ביטוי חיצוני.
התנועה המשמעותית ביותר אותה עושה אדם היא להראות לעצמו או לאדם אחר להיכן הוא יכול להתקדם, לצמוח. זו תנועתו של המורה, מַרְאֶה-כיוון.
משמעות העזרה לאדם לצמוח – היא לאפשר (בנקיטה או בשחרור, בפעולה או בהימנעות) לאדם למצוא את החללים שבו ולגדול אליהם, אפילו אם הם חסומים. התנועה הפנימית לעבר החללים יוצרת תנועה חיצונית והגשמת מטרות.
זוהי ליבת ה–Coaching, ההוראה וההנחיה והאתגר הגדול ביותר של ה–Coach, המורה והמנחה ולכן נבחרו המושגים אִפְשׁוּר וּמְאַפְשֵׁר. מושגים המכוונים באופן ישיר למהות הזו.
מושג האפשור קיים באופן טבעי. אין הטבע מאיץ בפרטיו לסיים התפתחותם, אין גם פרט בטבע שמאיץ בפרט אחר להתפתח מהר יותר.
הדרך אינה מאיצה בהולך בה לסיים – היא מאפשרת לו ללכת בקצב שלו.
האם אינה מאיצה בעוּברה – היא מאפשרת לו לצאת בזמנו.
הפרפר האם אינה מאיצה בגולם לפרוש כנפיים – היא מאפשרת לו להיות כפקעת.
פקעת המשי היא משל נפלא לפוטנציאל; למה שיכול לצאת; לחידה. יחד עם זאת, הפקעת יכולה להיות משל למקום בו מתפתחים; לזמן ומשמעותו; ליכולת השליטה בקצב ההתפתחות; להבדל בין הקנקן למהותו.
טיפוח פקעת המשי האישית, זו שכולנו בורכנו בה, הוא טיפוח הסגולות הפנימיות – זו ההלכה. למעשה, אין טיפוח מלבד זה האישי, אין שינוי שאינו שינוי פנימי, אין אחריות מבלעדי זו העצמית.
לגדול לתוך עצמך, לא על חשבון הזולת, מותיר מרווח רב לגדילת האחר.
לכתוב מתוך חלל, רק את התמצית, מותיר מרווח רב לגדילת האחר.עוד מילים, על המילים.
ספרי מגיש לכם, הקוראים, שני סוגים של טקסטים: הטקסט הפנימי, ביותר ממובן אחד, הוא תמצית הדרך שלי – דרך האפשור, הדאו דה קואוצ'ינג; הטקסט החיצוני שוזר שלל תמונות מילוליות, מטרתן לשמש מעין ווים לתליית ההקשרים השונים של כל קוראת וקורא, ווים מחברים – בין הספר לעולמכם. התיאורים מבוססים על מצבים, בחירות והחלטות שלי ושל אחרים איתם עבדתי.
אני מקפיא התרחשות ובוחר מתוכה רק את המהותי בעיניי, לתיאור או לפתרון הבעיה. בחינת ההקשר נעשית בדילוג ודיאלוג עם הטקסט.
ניתן לגעת במהות מכל נקודה. כל חלק של הפאזל מכיל את הפאזל כולו.
אפשר להבין את הספר מהפנים אל החוץ – מהתמצית אל התמונות, או מהחוץ אל הפנים – מהתמונות אל התמצית. ממש כמו שתי הדרכים ללמוד ולהתפתח כאדם, אלו המאפשרות לחבר את הפנים אל החוץ או את החוץ אל הפנים.
