אייזיק ניוטון טעה

אני הולך להסתבך עכשיו עם שלל פיזיקאים וכמה כאלו שחושבים שהם מבינים בפיזיקה.ניוטון עמד על כתפי ענקים בשביל לראות את העולם מגבוה ותאר כמה חוקים. הראשון שבהם – גוף ישאף להמשיך בכיוון ובמהירות התנועה בה נמצא כרגע.אני לא יודע ביחס לנכונות החוק בפיזיקה. אני יודע שביחס לאנשים – החוק, או הנחת הבסיס הזו, אינו נכון.

במהלך הזמן יש שינויים בכיוון ובעוצמת העשייה. שינויים הנובעים משלל סיבות טובות, הקשורות למציאות המשתנה ולערימת הלחצים ההולכת וגדלה.
כיוון שכך, צריך לשמר את הכיוון והעוצמה – המומטנום.

פגישה, או ישיבה, הוא הכלי הנפוץ לשמירה על המומנטום הראשוני, או לשנות את כיוונו באופן יזום.
אני מתייחס לישיבות אלו כחלק ממערך הטקסים הארגוני, מערך חשוב למדי.

כתבתי קצת על טקסים, אך כיוון שאתם לא הולכים לקרוא, אגדיר בקצרה מהו טקס:

טקס הוא הרגל המשמש ככלי מעבר בין הלכי רוח.

מערך הטקסים הארגוני – הוא חלק מהיכולת והכלים של מנהלים לשנות את הלך הרוח של העובדים.

המטרה העיקרית, ואולי היחידה, של פגישה בין בעלי תפקידים בארגון היא שינוי הלך הרוח, בדרך כלל העלאה ומיקוד של רמת האנרגיה של היחיד או הקבוצה.

זו גם התוצאה היחידה המתבקשת ממפגש משמעותי בו נפגשים מתווה הדרך וההולך בה. והמנהל הוא זה שצריך לזכור את מקומו ומשמעות תפקידו, הוא לא דורש אלא מתווה ומלווה בדרך.

יכולתי לסיים את הרשומה כאן, אך בגלל בקשות להיות קצת יותר ארצי אפרט כמה השלכות מעשיות של עשה ואל תעשה:
אל תעשה –

אין מקום לישיבות עדכון בלבד, יש לזה שלל פתרונות טכנולוגיים.

אין מקום למשלוח מיילים, סמסים והודעות אחרות, בתרוץ – בשעה וחצי שאני כאן, אני יכול לקדם עוד עניינים. אז תקבע רק לחצי שעה ותהיה יותר יעיל.

אין מקום לשיחות של אחד על אחד בפגישה רבת משתתפים.

עשה –

נא לקבוע ישיבות ולא לקפוץ ולבדוק מה העניינים.
כל ישיבה צריכה להתחיל בהגדרה של מה ההחלטה הנדרשת.
מנהל הישיבה צריך להגדיר, בינו לבין עצמו, מה המדדים שלו לישיבה טובה. למשל:
– כל ישיבה צריכה להסתיים בהחלטה.
– כל ישיבה צריכה להסתיים בשינוי הלך הרוח של כל המשתתפים.
– משך זמן הישיבה. לעיתים קרובות, מספיקות רק 5 דקות!
– כמות ההפרעות או הסטיות מהמתוכנןאיך אתם מנהלים ישיבות?
איך אתם מציעים לנהל אותן?