דירה להשכיר

אני רואה בסיפור מאבק בין ארכיטיפים ואולי אפילו כתהליך התפתחות, אישי ופנימי.

הארכיטיפים:
תרנגולת שמנה – ביג מאמא. בקושי זזה.
קוקיה – תחשבו לבד. התנועה משתפרת.
חתולה כושית – שלא לומר כוּסית. אחלה תנועה אלגנטית.
סנאית – עליצות על גבול התזזיתיות. לא מפסיקה לזוז.
עכבר – פחד. זז כל היום.

(לאה גולדברג כתבה בלשון נקבה. את ההמרה לזכר אפשר לעשות לבד.)

העכבר פינה את הדירה העליונה. הפחד פינה את הראש.
מי יכנס במקום?

נמלה – חלק לא משמעותי ממשלם גדול הרבה יותר.
ארנבת – ביג מאמא, רק אחרת, קטנה יותר.
חזיר – ממש לא צריך להרחיב.
זמיר – די פלצן.
יונה – סמל השלום והזוגיות.

מי נכנס?
את מי את מכניסה?
מי אתה בוחר להשלים את הזהות שלך?