הרהורים על טאיג'י צ'ואן

החלטתי לכתוב באופן ברור כמה מחשבות על טאיג'י צ'ואן ותנועה – מדריך מעשי לתלמיד ומורה.
כתבתי פרקים קצרים למדי על כמה מעקרונות התנועה הנכונה, דרך האימון והלך הרוח.

יכול להיות שעדיין תשארנה כמה שאלות הבהרה, גם לאחר הקריאה – אשמח להבהיר.

כפי שנראה כרגע, זו רשומה מתפתחת, כך שעם הזמן אוסיף עוד מהרהורי.
—
מתוך שקט,
בתוך שקט.
—
רוח מלטפת
את עלי הבמבוק.
תינוק ורחם
בודקים
זה את זה.
ליטוף מבפנים,
עמוד של ריק
דחוּס מלפנים.

לחיצה
בו זמנית
של כף היד
וקצת לפני העקב
מייצרת עמוד פנימי,
ציר.
ותחושת התעלות.

מנעד התנועה הוא
בין הכריות עליהן נוחתים
לבין הנקודה המתוקה.

לחץ
למציאת השורש.
—
אוסף בפיתול,
מתיר במשיכה.

במשיכה הפורמת
הכתף מתחברת
ומעמיקה.
כך גם הירך.
המרפקים והברכיים
רק עוקבים.
—
צעד קדימה מצריך
לחיצה אחורה,
קפיצה לגובה מצריכה
לחיצה למטה,
כך גם הצבעה.

בשביל תנועה
מפעילים את הכח הנגדי.
—
דילוג על חלוקי נחל,
טיפוס על הר,
משיכת חבל.
—
לתת לטעות,
לחזור ולבחור בטעות.
לעזוב את הנכון.
אולי עכשיו
היה נכון ליפול,
לאבד שיווי משקל.
—
תנועות גדולות
בחלל הפנימי,
תנועות קטנות
בחוץ.

לחץ האויר בכדור הפנימי
מאפשר לקפוץ.
לחץ האויר בכדור החיצוני
מאפשר לנוע
כמו האויר העובר
מצד אחד של הבלון
לצד האחר.
—
אי אפשר לעמוד על רגל אחת
כשכועסים,
כשעצובים,
או כשנורא שמחים.
רק בשלווה.
—
להכות
זה כמו להגיש כיבוד
לאורח,
מכל הלב
והגוף.
גם הלך הרוח
כדאי
שידמה.
—
לימוד רק של נכון
מייצר מסלול אחד.
לימוד של טעויות
מייצר אין ספור מסלולים.
—
הגוף נחצה.
בין ימין ושמאל,
נפער חלל
שנע מעצמו
ומאפשר לשני החלקים
לנוע ללא קשר.
הגוף נחצה
בין קדימה לאחור
אין כפיה של תנועת הרבעים
רק התבוננות
בחלול, בריק ובמלא
—
התנועה שבין התנועות
קובעת את האיכות.
—
גדילה לתוך תנועה.
—
הקשבה לסיפורו של האחר
מזינה את כיוון ההתכנסות
או השחרור.
כיוון וכוונת ההצבעה
אינם קשורים לסיפורו של האחר
אלא לשרשרת הפרקים
אותם אני בוחר לכתוב.