בסיפור ידוע מגיע פרופסור לשוחח עם מורה לזן.
במהלך השיחה הפרופ' המכובד לא מפסיק לפטפט ולא מבין למה המורה לזן מוזג יותר מידי תה לכוסו.
משיב מורה הזן, "איך אוכל להראות לך מהו זן לפני שתרוקן את כוסך לפני כן".
האומנם מורה הזן יכול להיות מתוסכל מכך שלא מקשיבים לו? אולי המורה לזן לא מבין שגם המגש יכול להיות כלי קיבול לתה.
מעולה! <3
ללא שיפוצים סיפור הזן הרבה יותר מעניין (לדעתי!): בעצם הפרופסור שואל את מורה הזן מדוע הוא מוסיף למזוג תה לכוס המלאה שאינה יכולה להכיל יותר תה, ואז מורה הזן מסביר לפרופסור שהוא (הפרופסור) ככוס מלאה שאינה יכולה להכיל דברים נוספים. האינטרפרטציה שמורה הזן מתוסכל אינה נובעת מעצם הסיפור. וגם השאלה על האפשרות לשפוך את התה על המגש לא ממש מענינת כי התה והכוס הן רק סמלים שמורה הזן משתמש בהם.
איתן, תודה על התגובה.
העניין הוא לא הזן, או המורה המסוים הזה, אלא נקודות מבט שונות שאפשר להשתמש בהן.
נקודה נוספת שאותי מעניינת היא תבניות, ואיך הן מנהלות אותנו. גם מורים.
ננ ענה על התגובה.
ובכן, הרי הסיפור המקורי עוסק בדיוק בכך. מה שמונע מן הפרופסור בסיפור להיפתח לאפשרויות חדשות, הן התבניות שהוא מלא בהן.
ברור שלפרופסור יש תבניות, אני רק מאיר על עלו של המורה, או לעיתים – מורים, לזן.
הפרופסור הוא מורה. והסיפור כבר נושא את הדגל שאתה מנפנף בו. יתכן שיש מורים לזן שבויים בתבניות אבל הסיפור עצמו אינו מצביע על כך. אם יש לך טענה כזו על מורים לזן אז כדאי לך להשתמש בדוגמה שמדגימה זו. התגובה שלי היא שבסיפור עצמו אין שום דבר שרומז על כך.
אין לי טענה כזו או אחרת על מורים לזן, אני משתמש בסיפור שסופר על מורה לזן.
באותה מידה יכול היה להיות מסופר על מורה לדאו, רב, קאדי, או נזיר מסיפור אחר, העניין שלי הוא מפגש בין שני אנשים ומה אני לומד ממנו.