מפגשים

איך אני יכול להעצים את האימפקט שלי על התלמידים? שאל אותי מרצה.
התשובה הקצרה היא לעבוד מלהיות מדריך ללהיות מורה, ולתת למפגש עם הלומד להיות משמעותי למורה.

אנלוגיה להתפתחות המורה:

1. פטיש המכה במסמר ושולח אותו במסלול מסוים לתפקיד מסוים.
2. מוט המכה בפעמון, מרפה ונותן לו להדהד את הצליל שלו.
3. פעמון המכה בפעמון אחר, שניהם מהדהדים.

הפרוש המילולי של המילים מדריך ומורה יכול ללמד רבות.
מדריך – אומר לי היכן ללכת בדרך, מה הכיוון ומיקומם של הצעדים.
מורה – מסמן לי את הכיוון.

עצמת המפגש מושפעת מההדהוד ההדדי.

כל אחד מהצדדים, המורה והתלמיד, אחראים על עצמת ואיכות הצליל האישי שלו בלבד. הצליל מורכב מנקיון הפנימי של הכלי, שם הוא מהדהד, ומאיכות החומר של הכלי, שם הוא נוצר.

נדמה לי שבמקרה של האדם – איכות החומר ונקיון הכלי שלובים זה בזה.

יש שיטות וגישות רבות לכך, כולן טובות, אני רוצה לתת כמה דגשים שלי לעניין:
שוויון נפש – ההיפך מאדישות שמשמעה אטימות, שוויון הנפש הוא פתיחות ומוכנות לקבל את הנגיעות של מה שמחוצה לי. כולל את התוצאות האחרות מאלו שכיוונתי אליהן.
וויתור על זכויות יוצרים – הדרך הטובה ביותר לשכנע אחר בנכונות הרעיון שלכם היא לתת לו לחוות את נביעת הרעיון בתוכו ולהביע אותו. להבין שזה בא ממנו. זה שלו.
חוק שלישי של ניוטון – המוכנות שהאחר ישפיע עלי, לפחות כמו שאני משפיע עליו, מעצימה את החוויה ואת עצמת המפגש. ע"ע מפגש הפעמונים, או כוסות היין.
להיות פחות מוכן ויותר מכוונן – הכוונה היא לְמה שאני רוצה שהתלמידים, או המאזינים יצאו איתו ולא לדרך הלימוד. קצת פחות מוכן, הווה אומר להשאיר מקום להקשיב לאחר, לתת לו להשפיע על דרך הלימוד. לפי דרכו.

אותם עקרונות נכונים לכול מפגש: חברי, הורי, ניהולי ופיקודי.