חופש

חברה שאלה אותי על מה זה חופש.
מה שגרם לי לחשוב קצת ולשאול את עצמי שתי שאלות:

1. ממה מורכב חופש? שאלה מעניינת, משום שאיך מורכב משהו שמשוחרר ממרכיבים
2. איך אפשר להיות חופשי?

החלטתי לכתוב קצת תשובות, בעיקר לעצמי, ואולי גם לאחרים. ברור לי שאין כאן תשובה נורא ממוקדת, אלא יש כאן כמה נושאים שעל כל אחד מהם כתבו כבר ספרים רבים. אני מתייחס למה שכתבתי כמבוא, בהמשך אכתוב קצת יותר על גישתי לכל אחד מהם.

זו התשובה ששלחתי לה:

כהרגלי הלכתי קודם למילון. אבן שושן אומר:
חֹפֶשׁ
חֹֽפֶשׁ, חופש (ז')

1. ת [ראו חפש; במקרא רק בצירוף "בִּגְדֵי חֹפֶשׁ", יחזקאל כז כ, וההוראה שם אינה ברורה] חֵרוּת, דְּרוֹר: "עֶבֶד מַשְׂכִּיל חַבֵּב כְּנָפֶשׁ, אַל תִּמְנַע מִמֶּנּוּ חֹפֶשׁ" (בן סירא ז כב). "הֵן לֹא כִכְנַף רְנָנִים נִתְפֶּשֶׂת, מִתְמַלְּטָה לַחֹפֶשׁ בִּרְנָנָה" (ביאליק, בשדה).
2. ח חֻפְשָׁה, פַּגְרָה, שִׁחְרוּר זְמַנִּי מֵעֲבוֹדָה אוֹ מֵחוֹבָה מְסֻיֶּמֶת: יְמֵי הַחֹפֶשׁ מִלִּמּוּדִים. חֹפֶשׁ וָנֹפֶשׁ.
3. ח הַזְּכוּת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם לִפְעֹל בִּתְחוּם מְסֻיָּם לְלֹא הִתְעָרְבוּת אֲחֵרִים: חֹפֶשׁ הָעִסּוּק, חֹפֶשׁ הָעִתּוֹנוּת.

וזה לא אומר כלום, עדיין.

יותר למטה במילון, מצויין שחופש בא מהשורש ח.פ.ש. כלומר, לתור, לבדוק, לחקור ואולי גם למצוא. ועוד מילה מעניינת מאותו שורש – להתחפש.
אחת המילים הנרדפות לחופש, גם במילון, היא – שיחרור. זו טעות שאותה אסביר.

מילון מרים-וובסטר אומר:

חופש מורכב מכמה רבדים, נדמה לי שכולם נדרשים בשביל שאדם יוכל לומר "אני חופשי". המרכאות כאן מציינות ציטוט ולא בכאילו.

למידה
חייבים ללמוד, לצאת מהבורוּת. זה נכון לכל תחום בו אנו רוצים להיות חופשיים: גופנית, רוחנית וטכנית.
בהירות נוצרת דרך למידה, חיפוש וחקירה.

מחשבה
הרובד המחשבתי מורכב משילוב של כמה מחשבות, או סוגי מחשבות:

1. משמעות – משמעות היא משהו שמעבר למטרה נורא חשובה, היא המכנה המשותף של כל המטרות. מציאת או הגדרת המשמעות מאפשרת לוותר ולהיפטר מגורמים מעכבים.
2. בחירה – בחירה בין כל האפשרויות הקיימות. ללא הצמדות לאפשרות היחידה שאני חושב שהיא הנכונה. בדאואיזם קוראים לזה – להשקיע בהפסד. כלומר להיות מוכן להפסיד את הדרך שאני חושב שהיא היחידה האפשרית, ובכך לאפשר לעוד דרכים להגיע.
3. בחירה בזהות העצמית – טריקי קצת. לכאורה מה שאני חושב על עצמי זה מה שיש. זהו שלא. אפשר לייצר ולבחור בזהות עצמית – אני יכול לבחור להיות מסודר או לא, רגוע או אגרסיבי, לומר לעצמי "אני יכול" או לומר לעצמי "אין לי אפשרות לעשות את זה", אני יכול להיות מעמיק או שיטחי וכל שלל ניגודים שהם.
   אפילו ניתן לבחור זהות עצמית אחרת לארועים שונים. למשל, ספורטאים שאני עובד איתם צריכים להיות מאוד אגרסיביים באימונים ובתחרות עצמה ורגועים מאוד בשאר החיים. אפשר להיות מנהל גדול במסגרת העבודה וראש קטן במילואים. אני יכול לבחור להיות מאוד נדיב או לשמור לעצמי. הכל תלוי הקשר.
   אגב, יש המכנים בטעות את הזהות העצמית – הוויה. זה משהו אחר לחלוטין, משום שהוויה היא אותו חלק בנו שאינו משתנה לעולם. ההוויה אינה משתנית משום שהיא החלק שמחבר אותנו לדאו (עזבי עכשיו את הגדרה של הדאו).
4. בחירה במסגרת – גם קצת טריקי. לכאורה לבחור במסגרת זה ההיפך מחופש, באופן מעשי אנו נעים בין מסגרות. בחלקן אנו רוצים להיות באחרות פחות. חשיבותה של המסגרת הטכנית היא מיקוד של היצירה והעשיה. כך עושים אלו המתארים את המציאות כמו צייר, צלם או פסל וגם אלו היוצרים מציאות בשלל יצירות, פיתוחים, והמצאות.
5. מי מפעיל אותי? – זה חשוב. שמעתי פעם הרצאה של טוני רובינס בה הוא מתאר הרצאה אחרת שלו בה שאל אחד האנשים מהקהל שאלה בנושא וטוני ענה לו "you nigger". כמובן שהדם עלה לשואל לראש והוא הביע את כעסו. טוני הסביר לו שכל עוד הוא ימשיך לקפוץ בכל פעם שאחר קורא לו ניגר, סימן שהאחר שולט בו ולא הוא עצמו. כמובן שהם עשו עבודה והכל הסתדר לשואל.
   כל עוד אני מופעל על ידי האחר אני כמו מריונטה. קשור בחוטים למפעיל שלי וללא יכולת בחירה אמיתית.

תנועה
רובד נוסף הוא היכולת לנוע ללא מגבלות, בתוך המגבלות שלי. משפט שנראה אוקסימורון, אך לא.
צריך להסביר? לא בטוח.

עוד על תנועה אפשר למצוא ברשומה – חופש תנועה.

הרפיה
מילה מעניינת שאפילו מכילה ניגודים לכאורה. המילון אומר: מנוחה, תפיסת שלווה, רגיעה, נינוחות; מיתון, הרגעה; חישול, ריפוי, התחזקות.
קל להבין את השלווה והרגיעה, מה הקשר לחישול והתחזקות?
זה נכון לברזל, התברר לי שבתהליך ההקשיה, חיסום, יש שלב של הרפיה. וזה נכון גם באמנויות לחימה – ככל שאני יותר רפוי אני גם יכול לייצר יותר כוח וגם לספוג מכות יותר חזקות מבלי שיגרם לי נזק.

שחרור
אין ספק שהחץ משוחרר, אך עד כמה הוא חופשי?
החץ נע בקלילות ובמהירות ויש לו מטרה מאוד מוגדרת, אך הוא אינו חופשי משום שהוא מופעל על משהו אחר, חיצוני לו.
השחרור שמוביל לחופש אינו השחרור שניתן לי על ידי אדם אחר, אלא מה שאני בוחר לשחרר ממני. בספר הדאו של לאו צה יש משפט שאומר שאם אני רוצה לדעת – אני צריך להוסיף משהו חדש כל יום, ואם אני רוצה להגיע לחוכמה (זה המושג להארה) – אני צריך להוריד משהו כל יום.

אם מחברים את השחרור וההרפיה נוצר משהו מעניין. בעיני, הרפיה היא לכל הכיוונים ואילו שיחרור הוא משהו יותר ממוקד, אפילו מאוד ממוקד. ברגע בו אני יכול להרפות תוך כדי מיקוד, אני מאפשר לדברים לקרות מבלי להפריע להם ויחד עם זאת לרתום אותם בשביל הכוונה שלי. שימי לב למשחק המילים – שביל הכוונה!

חיפוש
כל צעד קדימה הוא צעד פנימה, כל צעד פנימה הוא צעד קדימה.
החיפוש הוא פנימי וחיצוני כאחד.

מימוש הפוטנציאל
נדמה לי שבשביל חופש אמיתי כדאי לאדם לממש את הפוטנציאל הטמון בו.
את הפוטנציאל ניתן לממש בדרכים רבות. למעשה, כל פוטציאל אפשר לממש בכל מקצוע ובכל דרך חיים. בשביל הזהירות הייתי צריך לכתוב כמעט בכל מקצוע ודרך, רק שנראה לי יותר נכון להיות מוחלט. זה משחרר.
אני לא יודע מהו הפוטנציאל של האדם, אני יודע איך לממש אותו:

מימוש הפוטנציאל מחייב תנועה,
ללא תנועה נוצרת עכירות.
מימוש הפוטנציאל מחייב התמדה,
ללא התמדה לא ישחקו המכשולים.
מימוש הפוטנציאל מחייב עומק,
ללא עומק אין כח.
מימוש הפוטנציאל מחייב הזנת אחרים,
ללא הזנת אחרים אין תזונה.
מימוש הפוטנציאל מחייב מיקוד.